שלושה ימים בקרויצברג, ברלין – לא רק אלטרנטיבית

עודכן ב: אפר 1

אין כמו להרגיש בבית בכמה מקומות שונים בעולם, ומאחר ומעצם העבודה שלי אני נאלצת להיות הרבה על הקו, אני משתדלת לנצל את זה, ובכל פעם לגלות את הבית שלי מחדש! לכל מי שלא מכירה או מכיר אותי, אני דניאל, ויחד עם טליה שותפתי הקמנו את ARTernative בלונדון - מתוך אהבה לעולם האמנות ותשוקה גדולה להדרכה. לצד לימודי התואר השני שלי באוניברסיטת גולדסמית׳, התחלתי להדריך אמנות ברחובות לונדון - וזו הייתה הזדמנות מבחינתי לגלות את הגלריות האלטרנטיביות, להיחשף לאמנים הגדולים (לראשונה יכולתי לדבר בלייב על היצירה של דאלי שמוצגת בטייט מודרן עליה עשיתי עבודה בתואר הראשון!), וללמוד על סצנת אמנות הרחוב הבינאלומית שהיא עולם ומלואו. נשאבתי להדרכה, והבנתי שהיכולת לטייל כך בעיר ולהכיר אותה מנקודת המבט האמנותית, היא ייחודית ואין שני לה...


לכן, גם היום כשאני מדריכה הרבה פחות, ועסוקה הרבה יותר בניהול, בהכשרת הצוות ובעבודה על הסיורים שאנחנו בונות במיוחד עבורכן/ם יחד עם צוות המדריכות והמדריכים הנפלאות והנפלאים שלנו בכל עיר, אני עושה הכל דרך אותה נקודת מבט אמנותית! וכך, תוך כדי נסיעה מלונדון לפריז, מאמסטרדם לברצלונה ומברלין לתל אביב (בתל אביב אני בעיקר משתדלת לתפוס קצת שמש), אני מצטרפת לסיורי האמנות שאנחנו מציעות באותה העיר, ודרכם אני נחשפת לסצנת האמנות העכשווית והמקומית ולטרנדים הכי אקטואליים שיש לה להציע.

מבקרת בבית הנוסף שלי - ברלין, במהלך ה-Gallery Weekend

למה אני מספרת את כל זה? כי בסוף השבוע האחרון ביקרתי בברלין לכבוד ה-Gallery Weekend, וחרשתי את שכונת קרויצברג - שהיא לדעתי אחת השכונות היותר מעניינות בעיר, ממזרח למערב. אחרי שפגשתי את שלושת המדריכות הנפלאות שלנו בברלין - נועה, מיכל ואלה, וקיבלתי מהן את ההמלצות השוות ביותר, יצאתי לדרך: התחלתי בשישי אחר הצהריים בסיבוב בין כמה מחללי האמנות הכי מדהימים שיש בשכונה, המשכתי בשבת עם סיור אמנות אורבנית וגלריות במערב קרויצברג וסיימתי ביום ראשון בסיור גרפיטי ואמנות רחוב במזרח קרויצברג. אמנם מדובר בשלושה ימים בלבד, אך השפע האמנותי והאלטרנטיבי שיש לקרויצברג להציע הוא אינסופי כמעט. לכן לצערי לא אצליח לשתף כאן בכל מה שראיתי, למדתי ועשיתי, אך מבטיחה לכתוב על כך שוב בעתיד… מה שכן ארצה לדבר עליו בפוסט הזה הוא אחד הדברים שהשאירו עליי את הרושם החזק ביותר, בתור מי שמתעסקת רבות בנושא - הקשר שבין הקהילה, האמנות והרחוב. נושא שגם הביאנלה העשירית בברלין שנפתחת בקרוב עוסקת בו בצורה כזו או אחרת, כפי שנועה ציינה בפוסט האחרון שלה.

סיור אמנות - הדרך האהובה עליי לחרוש את העיר :)

אמנות להמונים?


תמיד אומרים שאמנות היא להמונים. אבל האם באמת ניתן להגיד שהציבור כולו מוזמן להביט באמנות, לקחת בה חלק, ליהנות ממנה או ליצור אותה? היום, כשברוב העולם הכניסה למוזיאונים היא בתשלום (לא כ"כ סמלי), כשתקציבי המדינה לאמנות ותרבות הולכים ונעלמים, ובעת שהדלתות של חללי אמנות בערים רבות אינן פתוחות לרווחה, קשה לומר שההמונים הם שצורכים את האמנות. המצב הזה גרם להתפתחות של יוזמות חדשות ופרויקטים מרתקים שלא ניתן להתעלם מהם, והאלטרנטיבות המעניינות ביותר מתרחשות כמובן בעיר שחורטת על דגלה את המונח אלטרנטיבי – ברלין. המקום בו הקהילה אינה רק הצופה אלא גם היוצרת, והעיר בה ישנה תחושה שגם ההמונים (grassroots) יכולים להביא את השינוי – כי כולנו חלק.


מתוך המקום הזה נולדה היוזמה המעניינת של 'הגלריה הדמוקרטית' – ngbk – 'החברה החדשה לאמנות חזותית', אשר קמה ב-1969, ומאז 1992 ממוקמת במפעל ישן בקרויצברג. חלל האמנות (אולם תצוגה של 400 מטר) מהווה מקום מפגש מרכזי תוסס לקהילה המקומית והאמנותית בעת פתיחות של תערוכות ואירועי תרבות ואמנות שמתרחשים כאן מדי חודש. ה- ngbk מורכב כיום מכ-850 חברים (בין השאר אנשי תרבות, אקטיביסטים, אדריכלים, אמנים, תיאורטיקנים, סוציולוגים, סטודנטים ועוד). מה זה אומר חברים? החברות מעניקה לך את הזכות להגיש הצעה לפרויקט או תערוכה אשר לאחר מכן יעלה להצבעה באסיפה הכללית (אליה כל חבר רשאי להגיע), ובמידה והפרויקט מתקבל, הארגון מממן אותו (הארגון הינו עמותה ללא מטרות רווח, אשר מקבלת תקציבים ממשלתיים ונתמכת על ידי החברים). הארגון למעשה מבוסס על עקרונות דמוקרטיים ומטרתו המוצהרת הינה לספק לחבריו השפעה ישירה על התוכן של מוסדות האמנות הציבוריים. הפרויקטים שלהם כוללים תערוכות, הרצאות וסדנאות אינטראקטיביות, שבוחנים את תפקידה של האמנות במרחב הציבורי ועוסקים בנושאים חברתיים-פוליטיים עכשוויים כגון הגירה, שנאת זרים, מגדר, עתיד תעסוקתי ועוד. ה- ngbk הוא גם בית הוצאה לאור, כך שאין זה במקרה שהחלל דרכו תכנסו לגלריה הינו חנות ספרים טרנדית במיוחד.


בעת הביקור שלי ולכבוד הגלרי וויקנד בברלין הוצגה ב-ngkb תערוכה מעניינת ומושכת עד מאוד - Floating Utopias, שהתפרשה לא רק על פני חלל הגלריה אלא בחללים ציבוריים נוספים בשכונה. התערוכה עוסקת במקומם של חפצים מתנפחים כגון בלון פורח בחברה שלנו והצורה בה אלו מציתים את הדמיון אודות עולמות אלטרנטיביים בדיוניים. זאת לצד האפשרות ההיסטורית והעכשווית של חפצים מתנפחים אלו להתערב במרחב, הן אסתטית והן פוליטית, ולטשטש את הגבולות שבין פונקציונאליות וסוריאליות, עובדה ובדיה.

התערוכה Floating Utopias בגלריה ngkb

זהו אינו המקום היחיד בו שכונת קרויצברג מקדמת פעילות קהילתית ציבורית, ואין זה החלל הראשון שביסס עצמו מלמטה – דרך פעילות של ההמונים ומאבק מתמשך למען אמנות ציבורית ודמוקרטית. ה-Kunstraum Kreuzberg Bethanien (הבטניאן) הינו חלל אמנות ותרבות (עם בית ספר למוסיקה, שיעורי ציור, הקרנות סרטים, תיאטרון ועוד שלל אירועים ופעילויות תרבותיות) הפועל בתוך בניין שעומד מ-1847 ובמקור היה בית חולים. ב-1970 בית החולים נסגר והכנסייה שבבעלותה היה בית החולים מכרה את המבנה למדינה, אשר תכננה להרוס אותו, וכך נפתח המאבק למען שימורו של הבניין ושימושו הציבורי. בתחילת 1971 החל ה'סקווטינג' - חברים וחברות מהקהילה המקומית פלשו למבנה, השתקעו בו ויזמו פעילויות קהילתיות שונות שהזמינו את הציבור לקחת בהן חלק ולתרום למען המאבק. מאז משמש הבטניאן כמוסד תרבות ואמנות, בעוד שהמבנה האחורי שלו עדיין מהווה 'סקווט' (פעילות שהחלה כלא חוקית אך כיום פועלת באישור העירייה), ואחד החללים המרכזיים של הבטניאן הוא חלל תצוגה לאמנות עכשווית העוסק בנושאים חברתיים ותרבותיים רלוונטיים למקום.


אמנות רחוב מרהיבה באזור מרינגפלאץ

אזור נוסף שלא מפסיק להפתיע בקהילתיות שלו ובחיבור האמיתי שבין האמנות לשכונה הוא Mehringplatz - כיכר שנמצאת בקצה הפחות נחשק של פרידריכשטראסה (Friedrichstraße) אך בעלת היסטוריה מרתקת לא פחות מהקצה השני והמוכר - הצ׳ק פוינט צ׳ארלי (Checkpoint Charlie). כיכר מרינגפלאץ היא גם נקודת ההתחלה של סיור האורבניות והגלריות שלנו, בו חווים מקרוב את השינוי המדהים של האזור, ונחשפים לחיבור הכל כך עמוק בין ההיסטוריה המפוארת והעבר המוזנח, לבין ההתפתחות העכשווית - עם האמנות האלטרנטיבית והממוסדת שמציפות את האזור, ועתידה של השכונה שללא ספק נראה מבטיח (וטרנדי). הכיכר מתחילה להתעורר, אמנות רחוב מתחילה להופיע על קירות השכונה (ובגדול - יש שם כמה מהיצירות הגדולות והמרהיבות ביותר בברלין!), ויוזמות חברתיות רבות ומעניינות פועלות שם. ביניהן יש למשל את ה-Auf halber Treppe (״half way down the stairs״) - בית קפה נייד שעובר בין חדרי המדרגות והבתים של בניינים בשכונה ומטרתו לחבר בין השכנים ולשמוע סיפורים מתושבים מבוגרים. או גם ה-SuperMarkt - מיזם שמטרתו לחבר בין טכנולוגיה, עיצוב ופעילות חברתית.


למי שלא מכיר את ההיסטוריה של קרויצברג, ולתיירים שמסתובבים בשכונה ונהנים מהאווירה האלטרנטיבית של האזור, אין דרך לדעת על ההתרחשות הציבורית והמעורבות הקהילתית של המקומיים, שהיא זו שלמעשה מתווה את ההתפתחות הכל כך ייחודית של המקום. על תפקידה של חומת ברלין בעיצוב הזהות המאוד ייחודית הזו של השכונה, לצד המקום אותו תפסה האמנות בתהליך זה, ניתן לשמוע בסיור הגרפיטי ואמנות הרחוב שלנו שמסתיים לא רחוק מה-East Side Gallery. לכן, לא אעשה ׳ספוילר׳ ואספר מעט על אספקט נוסף דרכו ניתן לראות את הצורה בה השכונה משלבת בין פוליטיקה, קהילה ותרבות - במשך כמעט שנתיים פעל בקרויצברג מחנה פליטים שהיווה חלל מרכזי למאבק פוליטי גדול ממדים של הקהילה המקומית, ששאף להעלות מודעות ולעודד אקטיביזם בהקשר של מהגרים ומחפשי מקלט בגרמניה ובאירופה כולה. פעילויות התנועה הזו באו לידי ביטוי לא רק בהפגנות ומאבקים פוליטיים, אלא גם בפעילות תרבותית ואמנותית שנתמכה על ידי העירייה, ופעילויות לקהילה המקומית שנעשו במרחב הציבורי, דרך מעורבות אזרחית ומתוך שאיפה לקדם צדק חברתי.


אין זה במקרה שדווקא בשכונת קרויצברג קם ארגון אמנותי דמוקרטי כמו ה-ngbk והבטניאן (מיותר לציין שהכניסה לחללים אלו היא כמובן בחינם) – ואלו רק שני חללים מני עשרות פרויקטים מרתקים שממשיכים לצוץ בשכונה, לעצב את האמנות שבה וליצור אווירה שלא תחוו בשום מקום אחר. קרויצברג מתאפיינת בפעילות ציבורית וקהילתית שלא רואים במקומות רבים בעולם, זו שכונה בה ההמונים אינם פאסיביים כלל אלא לוקחים חלק במתרחש סביבם.


כל פעם שאני בברלין השיטוטים דרך עולם האמנות מאפשרים לי להרגיש שאני חלק, ממליצה לכולכן/ם לנסות את זה גם :) כי בברלין הציבור אינו רק מתבונן, אלא צופה פעיל, והאמנות היא להמונים!


סיור אמנות - הדרך האהובה עליי לחרוש את העיר :)