אפילוג מסע

עודכן ב: 27 יול 2018

לונדון מדהימה! היא השתנתה לאין שיעור מאז הביקור הקודם שלי בעיר (שהתקיים כאמור לפני 13 שנה). הקצב מסחרר, האוכל מעולה, האמנות מדהימה והאווירה מדליקה. לפני 13 שנה, ארוחה לונדונית טיפוסית בשיא תפארתה כללה בעיקר בייקון ופשטידת רועים, כיום גלי ההגירה האחרונים פתחו צוהר למטבחים אקזוטיים שעוברים אדפטציה לחיך המערבי, ויוצרים חוויה קולינרית משגעת (לשם כך אנחנו מתחילות ממש עכשיו סיורי אוכל טעימים במיוחד!). לפני 13 שנה מוזיאון הטייט היה בחיתוליו, כיום הוא אחד מהמוזיאונים לאמנות מודרנית החשובים ביותר בעולם. לפני 13 שנה הייתה ילדה בת 23, כיום אני אישה בת 36.


מי שעקב אחר הפוסט הקודם שלי יודע שהיום, כמו אז, הגעתי לבקר בעיר עם כמה חברות טובות. הפוסט הקודם היה פרולוג מסע; מחשבות ותהיות לגבי הדמיון והשוני בין שני הביקורים. כתבתי על תיירות וחברות בניסיון להבין מה היה לפני 13 שנה, וכיצד הביקור הנוכחי הולך להיות. אז אכן כמות התיירים היא בלתי נתפסת, אולם לשמחתי לא הרגשתי זאת בצורה מעיקה כלל. מבחינת קניות ושוטטות, הסתובבנו מצד אחד באזורים מדליקים כמו בריקליין (Brick lane) והבוקס פארק (Boxpark) בשורדיץ', בהם תמצאו זה לצד זה חנויות מעצבים ויד שנייה, ומצד שני, הגענו גם לפריימארק שברחוב אוקספורד... אבל הכי חשוב, החברוּת שלי ושל חברותיי התעצמה אף יותר מכפי שהייתה: לא הפסקנו לדבר, לאכול, לצחוק ולשתות במשך שלושה ימים, וזה היה נהדר! היום כמו לפני 13 שנה, אני יכולה להגיד שאלו הן חברותיי ומשפחתי לעוד שנים רבות...

חברות כבר יותר מ-20 שנה, צילום: דקלה :)

לאחר הסיכום הקצר הזה על החוויה הלונדונית שלי עם חברותיי, אקדיש את המשך הפוסט לחוויה האמנותית שהייתה לי בעיר, חוויה שלא ניתן להשוותה כלל למה שהיה לפני 13 שנה. ההבדל העיקרי נעוץ בעובדה שהיום אני כל כולי בעולם האמנות, וזו אהבתי הגדולה (מקום רחוק מאוד מהיכן שהייתי ב-2005). כיום אני יכולה לבנות ביקור שלם בעיר אירופאית רק דרך המוזיאונים והתערוכות שיש לה להציע. אני כמובן אוהבת לשוטט ולספוג את האווירה והחוץ, אך האמנות היא ללא ספק הליבה של כל ביקור. כפי שאתן ואתם יכולים לדמיין, האפשרויות בעיר כמו לונדון הן בלתי נגמרות - להלן תמצית הביקור שלי עם המלצות, מחשבות וטיפים לביקור הבא ☺


מה בין הבריטיש מוזיאום, הטייט מודרן והגלריות?

ארטרנטיב מציעה סיורים בין היתר בשלושה מוסדות אמנות בעיר – הבריטיש מיוזיאום, הטייט מודרן והגלריות -, שלושה מוסדות אשר מאוד שונים האחד מהשני. לאחר שהצטרפתי לסיורים בשלושתם, גיליתי שוב למה אני אוהבת אמנות ואיך מרכיביה החברתיים של האמנות מהווים את מוקד העניין שלי בה (מעבר לאסתטיקה או ליופי). אני מאמינה שאמנות היא הבסיס לתרבות ולעשייה האנושית והיא חוצה מרחב וזמן. זה מדהים לראות כיצד אמנות קיימת וחשובה בחייהם של בני תרבויות קדומות, לא פחות מכפי שהיא מתקיימת אצלנו כיום. לאורך אלפי שנים ובכל יבשות תבל המאוכלסות, הקדיש האדם את זמנו לקשט את סביבתו, ותוך כדי לפאר את עצמו ואת האלוהות בה האמין. אמנם בני אדם השתנו, ואף החליפו אלוהות אחת בשנייה, אך מדהים לגלות שמה שהיה נכון לפני 2000 ואף 4000 שנה (בואו לסיור בבריטיש מיוזיאום), היה נכון גם במאות ה-20 וה-21 (בואו לסיור בטייט מודרן), ונכון גם היום בסצינת הגלריות העכשווית והשוקקת של לונדון (בואו לסיור גלריות!). דרכי ההבעה אולי השתנו אך האמנות נשארה יצירה אנושית מהמעלה הראשונה - צורך בלתי ניתן לשליטה, רצון להביע ולהגיב לעולם שסביבנו. בביקור הזה גיליתי שוב עד כמה הסיורים של ארטרנטיב מגוונים,ובו זמנית גם דומים זה לזה, מהסיבה הפשוטה שהם כולם מדברים אמנות על כל רבדיה והקשריה התרבותיים והחברתיים. אני ממליצה שלא להפסיד אף לא אחד מהסיורים הנפלאים הללו.

אמנות רחוב זה הכי אחי!

הסיור האחרון עם ארטרנטיב בו השתתפתי בביקורי בלונדון, הלא הוא סיור אמנות הרחוב והגרפיטי בשורדיץ'. בתור מי ששוחה בעולם האמנות, אני מכירה את הנטייה של קהילת אנשי האמנות (לא כולם כמובן) לזלזל ולהוריד מחשיבותה של אמנות הרחוב, אך לדעתי מדובר בפרקטיקה חשובה מאין כמותה. ראשית, אמנות הרחוב נגישה מאוד לקהל הרחב בכמה רבדים: ניתן לראותה במרחב הציבורי ואין צורך להיכנס למוזיאון בכדי ליהנות ממנה; היא מושכת את העין, מרשימה ומרהיבה; והיא לעיתים גם מאוד מצחיקה ומשעשעת. בשורה התחתונה, מדובר בפרקטיקה אמנותית מאוד לא אליטיסטית, ואני סבורה שכמעט כולן/ם יכולות ויכולים להתחבר אליה בצורה כזו או אחרת. יש שיגידו שזה חיסרון (אלו ששואפים/ות לשמור את עולם האמנות סגור) אבל אני חושבת שבכך טמונה כוחה של אמנות הרחוב! לאורך שני העשורים האחרונים אמניות ואמנים, צעירים כוותיקים, מבינים את נפלאותיה של אמנות הרחוב ומשתמשים בה לחשיפה ציבורית, שלא לומר - יצירת באזז, שלעיתים חשוב אף יותר מהאמנות עצמה (על הקשר, או יותר נכון חוסר-הקשר, בין אמנות טובה והצלחה מסחרית בפוסט אחר, ספוילר: יח"צ מעולים). בעזרת המרחב הציבורי שפתוח לכולנו, אמנים ואמניות יכולות לקבל הכרה ואהדה של הקהל, שלא דרך הממסד. אנחנו בתמורה מקבלים רחוב מקושט להפליא ☺ אז מה עוד אני יכולה לומר מלבד להמליץ לכולכן/ם לבוא לסיור, כי כמו שאני תמיד כותבת לכל מי ששואל/ת – אין לי ספק שתהנו!

מה עוד?


מלבד סיורי האמנות המעולים של ארטרנטיב, לא ויתרתי לעצמי (בכל זאת נסיעת עבודה!) וביקרתי בכמה מוזיאונים נוספים נהדרים. דנה, חברתי הקרובה ביותר ובמקרה גם מעצבת תעשייתית, לקחה אותי למוזיאון העיצוב. המוזיאון יפיפה והאדריכלות שלו מטורפת (טיפ: התקרה היא פריים מעולה לטרנד האינסטגרם של צילום כלפי מעלה). התערוכה הקבועה (והחינמית) מרתקת ונותנת סקירה מעולה על המשולש designer-maker-user שעומד בבסיס העיצוב מאז ומתמיד. מדובר במוזיאון ששווה ביקור למעצבות, מעצבים וחובבי עיצוב כאחד, ויש בו כמה תערוכות נוספות (חלקן בתשלום וחלקן בחינם).


במרחק שנות אור מהאדריכלות הסופר-עכשווית של מוזיאון העיצוב, מצוי מוזיאון הטייט בריטן ומשכנו הנאו-קלאסי, עליו המליצה לי נגה, מדריכה ותיקה בצוות ארטרנטיב. היא ציינה בפני שאסור לי לפספס את התערוכה All Too Human: Bacon, Freud and a Century of Painting Life - וזה אכן היה טיפ מעולה. מדובר בתערוכה על טהרת הציור בה עיניהם של מודלים אנושיים מביטים אליך מכל עבר ומשקפים את ההתעניינות של אמניות ואמנים מהמאה שעברה ועד היוםבגוף האנושי והיבטיו הפיזיים והרגשיים ובעיקר כאלו שאינם מושלמים. זו תערוכה שחוגגת כולה את הקשר בין ציור לחיים האנושיים, והיא מומלצת בעיקר לחובבי הז'אנר "הקלאסי" (התערוכה מציגה עד ל-27 באוגוסט).

מלבד ביקור במוזיאונים גדולים וחשובים, לא ויתרתי גם על החוויה האלטרנטיבית ועל ההזדמנות לראות אמנים צעירים ופורצי דרך, ובמהלך הטיול בשכונת שורדיץ׳ המגניבה ביקרתי בכמה תערוכות בוגרים נהדרות של בתי ספר לאמנות (ביניהן גם של מדריכות ארטרנטיב המוכשרות).


למרות הניסיון להספיק ולספוג כמה שיותר אמנות, אתן/ם בטח שואלות ושואלים את עצמכן/ם מה לא ראיתי ועל מה נאלצתי לוותר? לצערי לא הספקתי ללכת לתערוכה של פיקאסו בטייט מודרן (למרות שקניתי כרטיסים מראש!) - זה נדחק לטובת אמנות עכשווית (מי שקרא את הפרולוג יבין גם למה...), לא הספקתי גם להגיע לתערוכה של פרידה קאלו במוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A) כי מסתבר שצריך לקנות כרטיסים מראש (אז אני מאיצה בכן/ם לעשות זאת מבעוד מועד! התערוכה מציגה עד ל-4 בנובמבר). פיספסתי את התערוכה השנתית של הרויאל אקדמי, ושמעתי בדיעבד שהיא מעולה (מציגה עד ה-19 באוגוסט, אז אל תפספסו!!). ואני בטוחה שיש עוד כל כך הרבה דברים לראות בלונדון, בתחום האמנותי אך לא רק, אבל זה בסדר, השילוב של קוסמופוליטיות אמיתית יחד עם חיים עירוניים שוקקים וסצנת אמנות משגשגת הופכים את לונדון לעיר שרוצים לחזור אליה שוב ושוב ושוב... בטח אם זוכים במזג אוויר מדהים כמו שקרה לי – ארבעה ימים של שמש ושמיים כחולים. אך בלי כל קשר, העיר הזו מהפנטת ומושכת אותי באופן יוצא דופן, ובזהירות אגיד זאת - אף יותר מניו יורק (ובטוח יותר קל וזול להגיע אליה...).


עד כאן חוויותיי מלונדון, בפעם הבאה על המשך המסע שלי - שכן עם כל הכבוד ללונדון, בכלל הייתי בדרכי לכנס בברקלי, קליפורניה. נשתמע בפוסט הבא - "24 שעות בסן-פרנסיסקו" :)



811 צפיות

Tour@ARTernative.guide  |  WhatsApp / Tel: +972-54-6194094  |  www.ARTernative.guide

  • ARTernative Guide facebook
  • ARTernative.guide instagram
  • TripAdvisor ARTernative